לפני שנרדמתי חשבתי לעצמי כמה טוב לי. שום דבר לא הרגיש מתוח. ובכל זאת, כבר שבוע שלם אני קמה בלילה בלי יכולת לחזור לישון.

משהו בפנים בטח לחוץ, אחרת זה לא היה קורה. כאדם שמודע לעצמו לא הצלחתי להבין מה מקור המתח, ולא אהבתי את זה.

אז לפני שנרדמתי שוב, פניתי אל הנשמה שלי וביקשתי הכוונה. בבוקר שאחרי, התעוררתי עם חלום.

החלום

בחלום התפרסם ספר חדש. על הכריכה — איור של גבר עם זקן ארוך, ראשו מושפל. שם הספר: "האיש שאמר לי: 'אסור לך לבכות יותר'".

גיליתי שהמחבר הוא מטפל שאמר בדיוק את זה למטופלת שלו - וזו הקשיבה לו, הפסיקה לבכות, ומאז שקעה בדיכאון עמוק למשך שנים.

התעוררתי מהחלום מטולטלת, ואז נזכרתי — עוד לפני השינה שאלתי משהו. מה שאלתי? "מה עליי לעשות כדי לשמור על הבריאות שלי?"

והתשובה חיכתה לי, כמסר חשוב לכל הנשים: כדי לשמור על הבריאות שלכן, חשוב שתפסקנה לדכא את מה שאתן מרגישות ותרשו לעצמכן לחזור להרגיש לעומק ולבכות.

למה דווקא בכי?

גברים לא תמיד יודעים מה לעשות כשאישה בוכה לידם. חלקם נבהלים. חשוב ללמד אותם שבכי הוא לא קריסה. הוא ניקוי. אין ממה להיבהל — יש רק לחבק את זה.

אישה חזקה היא לא זו שבולמת את עצמה. היא זו שנותנת לעצמה רשות מלאה להרגיש, בלי בושה ובלי פחד.

ואז היא מגלה שהיא בוכה מרוב שמחה, בוכה כשקשה לה, בוכה כשהיא רואה את הילדים שלה מצליחים — ובוכה גם כשאהבה פשוט גדולה מדי מלהכיל.

אז אם גם את שמת לב שהדמעות שלך נעלמו איפשהו בדרך — עצרי לרגע ושאלי את עצמך למה.

מאחלת לך להרשות לעצמך לבכות כשהגוף והלב מבקשים,
❤️ חנה