כאימא, את סוחבת בתוכך לא רק את הסיפור שלך. את סוחבת רצונות, חשקים, תסכולים, בדידות, פחדים, זיכרונות עבר, ילדה פצועה.

הגוף של אמא זוכר. לא רק את מה שקרה לה בחיים, אלא גם את מה שקרה לאמא שלה, ולפעמים אפילו לסבתא שלה.

יש זיכרונות שלא נאמרים במילים – הם חיים בתחושה של האדם: פחד, דריכות, בושה, חוסר ביטחון, או להיפך – ביטחון עצמי או כוח הישרדותי עצום.

אימהות סוחבות זיכרון רגשי מהרחם שבו הן עצמן גדלו: איך אמא שלהן הרגישה, כמה בטוח היה לה, כמה אהובה היא הרגישה.

הן סוחבות דפוסים שעוברים בשקט במשפחה: איך מתמודדים עם כאב, אם מותר לבקש עזרה, אם מותר להיות חלשה או שחייבים תמיד להיות חזקים.

הן סוחבות סיפורים שלא תמיד סופרו בקול: טראומות, אובדן, מלחמות, הגירה, יחסים מורכבים בבית.

הרבה אימהות מרגישות שהן מגיבות “יותר מדי” או “פחות מדי” במצבים מסוימים, ולא תמיד מבינות למה.

לפעמים זו לא רק החוויה שלהן כאנשים בוגרות. זו שכבה עמוקה יותר, של זיכרון גופני ורגשי שמתחיל עוד מהרחם.

אני זוכרת לפני שנים שאחת המטופלות שלי הגיעה כי היו לה בעיות במערכת היחסים עם בן הזוג שלה. בטיפול הראשון ראיתי שהיא סוחבת תחושה של בושה עמוקה, ולהפתעתי זה היה מהחוויה של אמא שלה בזמן שהמטופלת שלי נוצרה ברחם. בתחילה זה נשמע לי הזוי. מה, המקור לבעיות הזוגיות שלה הוא כשההורים שלה יצרו אותה? ואני ראיתי את זה?

כן, ושיתפתי אותה בכך. ביקשתי ממנה לברר עם אמא שלה איך הייתה מערכת היחסים בין ההורים שלה באותה תקופה שאמא שלה נכנסה להריון.

היא התקשרה לאמא שלה, שיתפה אותה בנושא הבושה ונושא הכניסה להריון, והאם השיבה לה: "אני ואבא שלך היינו פרודים. אבא שלך רצה שנחזור והתעקש, אז אפשרתי לו להיכנס לבית שלנו. הוא נכנס, אנס אותי ונכנסתי להריון איתך, ולאחר מכן התגרשנו."

הבושה העמוקה שהאם הרגישה עברה כזיכרון שנצרב בעוברית, בילדה ובאישה שהיא הפכה להיות – ולא משנה לאן היא הלכה ומה היא עשתה, תחושת הבושה, שאותה סחבה מהרגע בו יצרו אותה, ליוותה אותה בחייה.

כשאת סוחבת סיפורים של אחרים בתוכך, את מגיבה, מקבלת החלטות ופועלת על פי אותם הסיפורים – ואת למעשה חיה בכלא העבר. הכלא הזה מגביל אותך להיות מהופנטת וללכת רק בדרך שכתובה לך מראש.

אבל בגלל שאמהות סוחבות בתוכן גם רצונות, חלומות, אהבות, אמונות, תשוקות ושמחה גדולה – חשוב לי לעזור לך להעצים את אותם הדברים החיוביים, כי גם אלה עוברים הלאה.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך היא: מה את רוצה להעביר לילדים שלך? מה את רוצה להעביר לנכדים שלך?

מה שיעבור לדור הבא תלוי גם בך – ובבחירות שלך עכשיו. את לא רק נושאת סיפורים – את גם זו שמחליטה איך הם ימשיכו הלאה.

מה את יכולה לעשות כדי לתת הזדמנות נקייה לדור הבא?

• עצרי לרגע והקשיבי לעצמך מבפנים – שימי לב למה שמרגיש כבד, מה שחוזר על עצמו שוב ושוב בחייך. זה הזיכרון הישן שמחכה לשחרור.
• שחררי את מה שלא שייך לך – דרך נשימה עמוקה, כתיבה, טיפול או תהליך ניקוי כמו ריסטרט – תני ללב ולגוף להיפרד מכאבים, פחדים ודפוסים ישנים.
• התחברי לעצמך – חזרי לחלומות שלך, לרגעי השמחה, לתשוקות – וקחי צעדים קטנים להגשמתם.
• בחירה מודעת – בכל יום, שאלי: "מה אני רוצה להעביר לילדים או לנכדים שלי היום? אהבה? ביטחון? חופש?" ובחרי בהתאם.

מה שיעבור לדור הבא תלוי גם בך. את יכולה להמשיך את המעגל הישן – או להתחיל מחדש. דרך ניקוי פנימי, שחרור וחיבור לעצמך, את נותנת לילדים שלך הזדמנות נקייה: חיים ללא נטל ישן, מלאים באור, אהבה וחופש.

ניקיון שלך הוא לא רק עבורך – הוא המתנה לדורות הבאים.