לפני שבועיים, במסגרת התוכנית "ריסטרט", נתקלתי בשאלה שמטרידה רבים: "חנה, את מדברת על נתינה וכיצד היא תורמת לבריאות הנפש והגוף שלנו, אבל למה למרות שאני נותנת בלב שלם, אני מרגישה פחות ופחות טוב?" שאלה זו, שנשאלה על ידי שתי נשים בתוכנית, גרמה לי לרצות לענות להן ולהסביר את הנושא לעומק. נתינה היא אכן כלי ריפוי עוצמתי שמסוגל לשפר את בריאותנו הנפשית והפיזית. אני מלמדת על נתינה כאחד מכלי הריפוי החשובים ביותר שיש לנו, ומדגישה את יכולתה להשפיע לטובה על כל תחומי החיים. אבל מה קורה כאשר אנו נותנים ומרגישים חלשים יותר? הבנתי שיש צורך לשתף ולהסביר על מושג חשוב שאני קוראת לו "השלישיה המנצחת". כאשר יש איזון בין שלושת המרכיבים של "השלישיה המנצחת" – הראש, הלב והגוף – הנתינה יכולה להיות חוויה מועילה ומספקת. היא מספקת לנו תחושת משמעות, מחזקת את הקשרים החברתיים שלנו, ועשויה להעלות את רמת האושר והסיפוק בחיינו. נתינה מאוזנת יכולה לעורר רגשות חיוביים כמו חמלה ואמפתיה, ולעזור לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו. בנוסף, היא עשויה להפחית מתח ולתרום לבריאות הפיזית שלנו. כאשר אנו נותנים מתוך מקום מאוזן, אנחנו מרגישים מחוברים יותר לעצמנו ולאחרים, ומגלים צדדים חדשים באישיות שלנו. אבל כשאין איזון בין שלושת המרכיבים הללו, נוצרת מלחמה פנימית שמזיקה לנו ולסביבתנו. תארו לעצמכם אדם שנותן בלב שלם, שמח ומלא אנרגיה חיובית. הוא מרגיש סיפוק ואופטימיות לאחר הנתינה. זהו מצב אידיאלי שבו כל חלקי השלישיה פועלים בהרמוניה. לעומת זאת, אדם אחר עשוי לתת מתוך כעס או תסכול. למשל, אם בת זוג מכינה ארוחה לבן זוגה אך מרגישה שהוא לא מעריך את מאמציה, היא עלולה להכין את הארוחה מתוך תחושת חובה וכעס. או הורה שעוזר לילדו בשיעורי בית, אך מרגיש מתוסכל מחוסר ההתקדמות ומבטא את תסכולו בזמן העזרה. למרות שהם עושים מעשה חיובי, הם נשארים עם רגשות שליליים שמזיקים להם ולסובבים אותם. וכך גם אדם שנותן יותר ממה שהגוף שלו מסוגל – הוא עלול להיחלש ולהרגיש כאב פיזי. דוגמה בולטת לכך היא אימהות שרוצות לעזור בכל דבר ליקיריהן. הלב והראש שלהן מלאים ברצון טוב, אך אם הגוף לא מצליח לעמוד בעומס, הן עלולות להיחלש ואף לחלות. זה כמו לרוץ מרחק גדול כשאין לגוף את הכוח הנדרש – בסופו של דבר, הפציעה היא בלתי נמנעת. אז מה עושים? התשובה טמונה בנתינה מודעת. חשוב לדעת למי לתת, מתי לתת וכמה לתת. ככל שאדם יותר מחובר לראש, ללב ולגוף שלו, כך הוא יוכל להבין טוב יותר את היכולות והמגבלות שלו. זה עשוי להיות מאתגר, במיוחד עבור אמהות שרוצות לתת ליקיריהן כל מה שביכולתן. אבל חשוב לזכור שהן הגוף והן הנפש זקוקים להתחשבות. אנשים שמחוברים לשלישיה המנצחת יכולים לזהות מתי יש חוסר התאמה בין הרצון הפנימי לבין היכולת הפיזית או הרגשית. הם יכולים לבחור לשנות את אופן הנתינה – לעיתים על ידי שינוי השיח הפנימי השלילי כמו "אין לי כוח" או "למה אני?" לשיח חיובי, או על ידי הפיכת רגשות שליליים כמו מרמור לרגשות חיוביים. זה יכול להיות פשוט כמו לומר "לא" כאשר התחושה היא שאין ביכולתנו לתת יותר. אני מאחלת לכולכם להיות בצד הנותן ולתת בנדיבות – מהראש, מהלב ומהגוף. כשתאזנו בין השלושה בהרמוניה, תגלו בנתינה כוח מרפא ומעצים, שיעשיר את חייכם באהבה ומשמעות. באהבה,
חנה ❤️