אחת הנשים שליוויתי הניחה קופסת עוגיות גורמה טבעוניות ליד דלת הבית שלי. בכל שקית שפתחתי, חשבתי עליה מחשבות טובות ובירכתי אותה בלב. וכשנגמרו העוגיות, הבנתי: בלי קשר מתמשך, גם ההודיה שלי תיפסק.

עד אז לא ייחסתי חשיבות למזכרות. המילה הזו אפילו עוררה בי אי־נוחות, כמעט אסוציאציה של פרידה.

אבל החוויה הזו גרמה לי לחשוב. חשבתי: אולי גם אני יכולה להתחיל להשאיר מזכרות לאחרים — ולקבל בחזרה ברכה ואנרגיה טובה.

התשובה הגיעה כעבור שבועיים.

העברתי הרצאה לקהל רחב, ובין הנוכחים היו אנשים שלא ראיתי שנים. בסוף, כמה נשים ניגשו וחיבקו אותי: "את איתי כל יום — אני מברכת אותך בכל בוקר כשאני עושה את תרגיל 'שטיפת האור' שלימדת אותי. החיים שלי השתנו."

בדרך הביתה חשבתי לעצמי: וואו. אז אני כן משאירה מזכרות.

אני מחלקת מתנות, וכל אחת לוקחת לחייה את המתנה שהכי מתאימה לה. המתנות שאני משאירה הן לא חפצים, אלא ערכים, כלים לחיים, שינוי תודעתי - ובכל פעם שמישהי משתמשת בכלים, חווה שינוי בחייה היא נזכרת בי מברכת אותי ומודה לי.

כאימא, את משאירה לילדים שלך את המזכרות הכי חשובות: מילה טובה ברגע הנכון, תמיכה כשקשה, חוויה משותפת. מזכרות כאלה לא נשחקות — הן נחרטות בלב, בתודעה ובנשמה.

אילו מזכרות את כבר משאירה, בלי ששמת לב?

מאחלת לך שתצליחי בכל יום להשאיר מזכרות חיוביות ליקירי ליבך,
❤️ חנה

---