אם תתבוננו על החיים שלכם ועל החיים של הילדים שלכם, אתם תשימו לב שבין אם במודע או שלא במודע, אתם בוחרים לעשות קודם כל את מה שנתפס כהכי קל עבורכם.

לאחרונה חשבתי לעצמי למה? למה לעשות את מה שנתפס עבורם כקל?

הנטייה של בני אדם היא לעשות את מה שהכי נוח להם, את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב, את מה שנתפס עבורם כפחות מאתגר ובטוח להצלחה.

התבוננתי על העשיה שלי בעסק, וגיליתי שבמשך תקופה מאוד ארוכה אני עושה את מה שהכי קל עבורי, את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, את מה שנוח לי, את מה שיביא לי תוצאות ברורות ומהירות.

התבוננתי על אנשים אחרים ושמתי לב שבמודע ולא שבמודע הם עושים את אותו הדבר. הם בוחרים, לעתים שלא במודע, לעשות ביום יום שלהם, דברים שנתפסים עבורם כקלים, כנוחים, דברים שיביאו להם תוצאות מיידיות. וזה נכון בכל תחומי החיים.

לדוגמא: אם קשה לך לבצע שיחות עם אנשים, אתה תדחה את זה עד שלא תהיה לך ברירה.

אם תקחו ילדים שמשחקים כדור רגל ותגידו להם, "קדימה, כל אחד מכם יעשה אימון עצמי", אתם תראו שהם יתאמנו על מה שהם כבר טובים בו, ולא על החולשות שלהם.

למה זה קורה?

כי כדי לעבוד על החולשות שלך אתה צריך להיות חזק מאוד בפנים. אתה יכול לנסות ולנסות… ולא לקבל מייד את התוצאות שאתה רוצה, ואז אתה עשוי להיראות מבחוץ כחלש ולא כמצליחן. רוב בני האדם מתייאשים ומתעייפים מוקדם מדי, כי הם חושבים שאם הם לא מצליחים אז זה לא עבורם, כי הם לא מוכשרים, כי היקום לא אוהב אותם, כי הבורא זנח אותם, ואז הם חוזרים לתבנית הישנה שלהם.

כדי לעבוד על החולשות שלך, אתה צריך להיות עם חוסן פנימי ועם ידיעה פנימית שהכל אפשרי וזה רק עניין של אימון וניסיונות מכיוונים שונים.

אז החלטתי שאני רוצה לעבוד על מה שאני חלשה בו, לעשות את מה שאני הכי מפחדת ממנו, את מה שהכי מרתיע אותי, את מה שלא בא לי בטבעיות.

עצמתי את עיני וביקשתי מההדרכה שלי משהו מאוד מסויים: ביקשתי שיעזרו לי לראות שהכל קל. ואני רוצה לשתף אתכם במתנה שקיבלתי.

לפני מספר שנים גרנו באזור הררי. אני ונדב לפחות פעם בשבוע היינו רצים בהרים ביחד.

נדב תמיד היה מסיים כמה דקות לפניי ואז הוא רץ ספרינטים, הלוך ושוב, בעליה מאוד תלולה שמובילה לפסגת ההר.

בפעמים הראשונות שהוא ביצע את זה הוא היה אומר לי, "זה לא יאומן, חשבתי שזה יהיה ממש קשה וגיליתי שהספרינטים שאחרי ההר הם יותר קלים".

לא הבנתי על מה הוא מדבר. אני מסיימת את ההר ובקושי נושמת, אז לחשוב על לרדת שוב ולעלות זה לא בא בחשבון. והדבר היחיד שיכולתי לומר זה "אתה פשוט משוגע".

באותו היום, רצנו על הר אחר, הריצה אל ההר יותר ארוכה אבל ההר עצמו יותר קטן אבל ממש תלול. כשירדתי מההר החלטתי שאני רצה אותו שוב בספרינט, עשיתי את זה וזה היה באמת יותר קל.

כשהגעתי לתחתית ההר החלטתי שאני עושה עוד פעם ספרינט, וזה היה אפילו יותר קל.

חשבתי לעצמי, מה זה? הוא צדק זה ממש קל!

אז האם יש קשה?

הרי כל דבר שאני חושבת שהוא קשה אני יכולה להפוך לקל.

ההדרכה שלי אמרה לי, "מה את אומרת שנתחיל להפוך כל קשה לקל?"

חשבתי לעצמי, כן, זה ממש מתאים לי, והחלטתי שמאותו השבוע אני הופכת כל קשה לקל.

אז כשנתקלתי במשהו שקשה עבורי, מייד המוח שלי אמר לי, "אין כזה דבר קשה. הכל קל."

אחרי שבועיים לא היה קל ולא היה קשה, היה את מה שנכון לעשות ועשיתי בכיף.

התודעה שלי השתנתה: אין כזה דבר קשה או קל, יש רק את מה שאנחנו תופסים כקשה או קל.

מאז, עברו מספר חודשים ואני מוצאת את עצמי עושה את מה שאני רוצה, את מה שאני מאמינה שנכון לעשות, וזה נותן לי הרבה חופש, ביטחון ושמחה גדולה.

אז אם יש משהו שאתם ממש רוצים לעשות ולא עושים, תדעו שזה רק כי אתם חושבים שהוא גדול, מאתגר, בלתי אפשרי וקשה, ואתם יכולים להפוך אותו לקל, מעניין ומרתק.

מי מחליט האם משהו קל או קשה? רק אתם.

ואם נחזור להר, ההפתעה הגדולה של הספרינטים זה שמנוחה קצרה נותנת כל כך הרבה כוח ומאפשרת לך לרוץ שוב.

אז טיפ קטן, כשאתם עושים משהו שעדין נתפס כקשה, תנוחו כשצריך, וזה יתן לכם כל כך הרבה כוח להמשיך...

מה אני ממליצה לכם לעשות ביום- יום שלכם:

• תתאמנו על מה שאתם הכי לא טובים בו.
• תעשו ביום יום שלכם קודם כל את הדברים שאתם רוצים לדחות או לא אוהבים לעשות.
• תקשיבו לשיחות הפנימיות שלכם. שימו לב כשיש שיחה על קשה - הפכו אותה לקל.