רונה הגיעה לטיפול עם מבט מוטרד, ישבה מולי וסיפרה על מה שקרה בארוחת המשפחה. הכול התחיל ממשהו קטן, אולי תשובה לא במקום או מעשה שטות, אבל היא הרגישה שהגבול נחצה, ומול כל המשפחה היא הרימה את קולה על הילד שלה. ברגע אחד הוא התכווץ, עיניו התמלאו דמעות, והוא ברח לחדר. למחרת, גם אחרי שהתנצלה, הוא עדיין היה שקט, מרוחק, לא כמו תמיד. היא הרגישה אשמה, מאשימה את עצמה, מתעקשת שאולי הגיבה בחדות, שלא שמרה על קור רוח, שלא דאגה מספיק לרגשות שלו. בתוך כל הכאב והדאגה, היא שתקה לרגע, ואז אמרה בקול שקט: "לפעמים אני מרגישה שאני אשמה, שאני לא אימא מספיק טובה בשבילו." אמרתי לה שכל הורה מרגיש ככה לפעמים, ושלהרגיש אשמה זה דבר טבעי, אבל זה לא תמיד מועיל. הסברתי לה שלפעמים אנחנו מתבלבלים בין אשמה לאחריות – אשמה מחלישה, אחריות מעצימה. היא התעקשה: "אבל התוצאה היא אותה תוצאה, לא משנה אם זו אשמה או אחריות. הילד שלי נפגע." זה נכון, אמרתי לה, אבל מה עושים עם זה אחר כך? כשאת מרגישה אשמה, את נחלשת. יש בך רחמים עצמיים, פחד, שנאה עצמית. את מתעכבת על הכאב, על התסכול, על "מה עשיתי לא בסדר?" את נשארת במקום, לא מתקדמת. לעומת זאת, כשאת לוקחת אחריות, את מועצמת. את מבינה שיש מה לעשות, שיש אפשרות לשנות. את הופכת להיות פעילה, יוזמת, יוצרת. את לומדת מהמצב, ומתמקדת לא רק בעצמך – אלא בו, בילד שלך. היא הקשיבה, ופתאום עיניה נצצו – "אז מה עכשיו?" הצעתי לה לא להתעסק בכאב, לא בתסכול, אלא בו, בילד שלה. להמשיך לדבר איתו, להקשיב לו, לתת לו מרחב לבטא את מה שהוא מרגיש, ולאפשר לו לדעת שגם אמא טועה לפעמים, ושזה בסדר. היא שאלה אותי אם תמיד אפשר לתקן. אמרתי לה: "תמיד אפשר לשפר, תמיד אפשר לרפא. לא צריך להאשים את עצמנו, אלא לקחת אחריות." היא יצאה מהטיפול עם נשימה עמוקה יותר, עם תקווה. ראיתי את זה שוב ושוב בקליניקה שלי: הורים רבים חווים רגעים של אשמה, אך כאשר הם בוחרים לקחת אחריות – הם משתחררים מהעול הכבד ומקבלים כוח חדש. החיים מלאים טעויות, במיוחד במערכות יחסים בין הורים לילדים. אבל מה שמשנה זה לא הטעות, אלא מה עושים איתה אחר כך. אפשר להאשים את עצמנו, ואפשר לקחת אחריות – לטפל, לתקן, להמשיך הלאה. האחריות היא לא עונש, אלא הזדמנות לגדול, ללמוד ולהתקדם. ואם טעינו, תמיד אפשר לשפר, תמיד אפשר לרפא. זה המסר שלי להורים: אל תאשימו את עצמכם. תיקחו אחריות, ותנו לעצמכם וגם לילד שלכם מרחב של בחירה, של ריפוי, של אהבה. ❤️ חנה