לפני שנים, בערב הראשון אחרי שנחתנו בישראל, אחרי "שנת הדובים" של הג׳ט-לג, כל מה שחיכיתי לו היה שבן הזקונים שלי יתעורר – לא כדי לאכול, לא כדי לפרוק מזוודות, אלא כדי לעשות דבר אחד קטן ואינטימי: לרחוץ אותו במו ידי.

לקח לי דקה שלמה לשכנע אותו להיכנס למקלחת. לחשתי לו בשקט שזה ייקח בדיוק שתי דקות, ושסבתא כל כך אוהבת להריח ילדים נקיים. פתאום הוא קפץ בהתלהבות לאמבטיה ואמר: "אמא, איזו אמבטיה מפוארת יש להם! אני כל כך אוהב להיות בה."

עצרתי. "באמת?…" הוא המשיך: "כן, והכול כאן כל כך נקי." ומיד יצא לי מהפה, כמעט אוטומטית: "מה, אצלנו לא נקי?"

והוא, בתמימות הכי צלולה: "נקי מאוד, אבל כאן יש משהו הרבה יותר מפואר." ואז הוא התחיל להראות לי בהתלהבות את הצינור, את הידית, את כל הפרטים הקטנים שלכאורה בכלל לא מיוחדים – "תראי, איזה מדהים זה, איזה מפואר."

עטפתי אותו במגבת גדולה, חיבקתי, ושחררתי אותו להתנגב ולהתלבש הכי מהר שאפשר, כדי שלא יאבד אפילו שנייה אחת עם ההורים שלי.

אם עוצרים לרגע להסתכל "מבחוץ", המציאות הפיזית ברורה: להורים שלי יש אמבטיה מאוד פשוטה. הברז רגיל, העיצוב בסיסי, אין פה שום "ספא יוקרתי". כן – הכול נקי ומסודר, אבל בהחלט לא יותר מפואר משלנו.

אז מה כל כך מיוחד באמבטיה של סבתא, שבעיני ילד בן כמה שנים היא נראית "הכי מפוארת שיש"? התשובה היא: "המים". אבל לא במובן הפיזי שלהם, אלא במה שהם נושאים בתוכם.

בבית של סבא וסבתא, המים מהולים בסוג אחר של אהבה. אהבה כל כך נקייה וטהורה, שהיא מחלחלת לגוף הקטן שלו וצובעת את העולם בצבעים של טוב.

אהבה של סבא וסבתא – אהבה בלי רשימת מטלות, בלי אחריות יומיומית, בלי לדאוג לגבולות או לחשבונות. אהבה נטו. הילד שלי כל כך אוהב את ההורים שלי, שהוא פשוט רואה את המציאות סביבם כמשהו מושלם.

הברז הרגיל הופך לברז "מדהים". האמבטיה הפשוטה הופכת ל"אמבטיה מפוארת". בשביל הלב שלו – זאת לא הפרזה. זו אמת פנימית.

הילד שלי ראה את הכול דרך עיניים נקיות של אהבה. בעיניים שלו, הבית של סבא וסבתא הוא מקום שבו הלב נרגע, הגוף מרגיש בטוח, והעולם נהיה פתאום יפה יותר.

כשאני מסתכלת עליו, על הדרך שבה הוא מתפעל מברז פשוט, אני מזכירה לעצמי: לא תמיד חשוב כמה "מפואר" הבית, האמבטיה או המטבח.

המים האמיתיים שילדים מרגישים – הם האווירה, המבט, החיבוק, הנוכחות, האהבה שנשפכת מהלב של מי שמחכה להם שם. ומשם, מתוך האהבה הזאת, אפילו אמבטיה מאוד פשוטה יכולה להרגיש כמו ארמון.

❤️ חנה