כדי להציל את הילד מטביעה בים סוער, שלחי לו גלגל הצלה ומשכי אותו החוצה. אם תקפצי אליו למים הסוערים, את מגדילה את הסיכוי שתטבעי אתו ביחד. הישארי מחוץ לסערה, כך יהיו לך כוחות לא רק להציל אותו, אלא גם להעניק לו את כל מה שהוא צריך כדי להתאושש.
אחד הדברים הכי כואבים באימהוּת זה כשאת רואה את אחד הילדים שלך מתמודד עם כאב וסבל.
ההזדהות עם הילדים היא כל כך גדולה שהדבר היחיד שאת רוצה הוא "שזה יפסק, ומיד."
ילד יכול להתמודד ביום-יום עם חוויות קשות המשפיעות על הבריאות הפיזית והנפשית שלו, ולעיתים אף לשמור את הדברים בסוד ולהתמודד איתם לבד. זה עשוי להיות התעללות מינית, פחדים מסוגים שונים, משבר בזוגיות, חרם חברתי, אכזבה גדולה, התמודדות עם מחלה שלו או של אחד מבני המשפחה או משבר בהתאקלמות במסגרת חדשה.
האם זה יכול להיות שאימא תראה שמשהו עובר על הילד שלה, שמשהו משתנה בילד, שמשהו לא תקין, אבל לא תבין מה באמת קורה בחייו? האם ייתכן שהיא לא תדע מהו הדבר שגורם לילד שלה למצוקה?
התשובה היא כן, ואם זה מפתיע אותך, אז דעי שזאת לא תופעה נדירה וחשוב לי לדבר עליה.
במצבים בהם ילדים כואבים, בכל גיל, אימהות בדרך כלל מרגישות חוסר אונים וכאב גדול והן עלולות באופן אוטומטי ושלא במודע, לסגור את האוזניים והעיניים. הן מעדיפות לא לראות ולא לשמוע.
איך זה יכול להיות שהאדם שהכי אוהב את הילד, האדם שירצה לעשות הכל למען השמחה והבריאות שלו, עלול לא לדעת מה מתחולל בחייו של הילד?
לאורך השנים שמתי לב שפעמים רבות אמהות מעדיפות להעלים עין, לא לראות ולא לשמוע את הבעיות של הילדים. מניסיוני, הנה 3 סיבות עיקריות לכך:
- הן קפואות, מבוהלות, מפוחדות ומרגישות שאין להן מה לעשות.
- הן חוששות כי זה מעיר בהן דברים מהעבר שלהן שהן לא רוצות לפתוח ולהתמודד איתם.
- המצב הרגשי והנפשי שלהן לא טוב ויש להן הרבה דברים אחרים שהן מתמודדות איתם. הן פשוט לא מסוגלת להכיל ולשאת גם את הכאב של הילד.
אז שלא במודע אימהות רבות אוטמות את עצמן מלהרגיש. הן מכסות את העיניים והאוזניים ומעדיפות שלא לדעת… עד שזה מגיע למצב שלא ניתן להתעלם יותר.
בתוכנית ריסטרט אחת האמהות שיתפה שתקופה ממושכת משהו עובר על הילדה המתבגרת שלה "הילדה לא רגועה, מתפרצת בצורה מוגזמת, כועסת ואפילו מרטיבה בלילה. האם שמה לעצמה כמטרה בתכנית לשפר את מערכת היחסים עם הילדה. שלושה שבועות מתחילת התוכנית, האם החלה להרגיש שיפור משמעותי במערכת היחסים עם הילדה.
ואז קרה הנס, הילדה פתחה את ליבה מרצונה ושיתפה את האם בסוד שלה, שבמשך כשנה היא עוברת חרם חברתי שמלווה בהתעללות פיזית ומילולית והשפלות מצד ילדי הכיתה. האם ישבה והקשיבה לילדה, לכל הסיפורים הכואבים. האם הייתה נוכחת עבור הבת שלה, הקשיבה והכילה את הכאב הגדול שפוגעים בילדה האהובה שלה.
האם לא שינתה דבר בילדה, אלא רק בעצמה. השינוי הפנימי שבה הוביל לכך שהילדה הרגישה שהיא יכולה לבוא ולשתף אותה.
האם חיבקה חזק את הילדה פיזית ורגשית ויצאה למסע התיקון המשותף של שתיהן. כמה מהר זה שיפר את מצבה של הילדה? מהר מאד, הילדה הפכה להיות יותר רגועה, נינוחה ואפילו ההרטבה בלילה פסקה.
תחשבו לרגע כמה הקלה חוותה הילדה כשפתאום הייתה לה שותפה לסוד הגדול שנצרה בליבה, כמה ביטחון ורגיעה נוספו לחייה כשקיבלה את אימא שלה כמגן לצידה, כמה כוח וחוסן פנימי התווספו לחייה כשאמא שלה אמרה לה שהן תמצאנה את הפתרונות הכי טובים עבורה ושהיא לא חייבת בכלל ללכת לבית הספר אם היא לא רוצה. ביום אחד, נגמר סיוט שנמשך תקופה ארוכה והילדה קיבלה חברה נאמנה, חזקה, שרוצה רק בטובתה - את אמא שלה.
אז מה, האם יש ילדים שמסתובבים בעולם הזה בלי תמיכה, לא כי ההורים לא רוצים לתמוך, אלא כי הם אינם מודעים למה שעובר על הילדים? בהחלט! והסיפור הזה הוא רק אחד מני רבים.
אז מה עושים כשהילדים לא משתפים? איך כן גורמים להם לשתף?
כדי שהילדים יבואו וישתפו אותך, הם צריכים להרגיש:
- שאת פנויה
- שאת רוצה לדעת
- שיש לך את היכולת לעזור
- שאת חזקה מספיק להתמודד
- שלא תכעסי, תשפטי או תתמוטטי
- והכי חשוב, שתהיה שם עבורם ותעטפי אותם כפי שהיית רוצה שההורים שלך יעטפו אותך
עצמי לרגע עיניים, חשבי על עצמך בגיל הילד שלך, יהיה גילו אשר יהיה. איך היית רוצה שההורים שלך יהיו עבורך? איך הוריך היו צריכים להתנהג איתך כדי שאת תרגישי בטוחה לפנות אליהם ולשתף?
מה שגילית על עצמך נכון עבור הילדים שלך.
אז הפשילי שרוולים, הורידי את אטמי האוזניים ואת כיסוי העיניים ובחרי תמיד ובכל מצב חיים לראות אותם, לשמוע אותם ולהרגיש אותם.
זה בטוח יכאב, אבל יכאב הרבה יותר אם לא תטפלי במצב עכשיו.
באהבה,
חנה ❤️
טוען...