באותם ימים בני יונתן התאמן חמישה ימים בכל שבוע, נערך למרוצי שדה שבהם נהג לקחת חלק דרך קבע.

פעם אחת הוא הגיע הביתה בעקבות מרוץ קשה במיוחד, ונראה עייף לגמרי. התעניינתי מה עבר עליו, והוא השיב: "אימא, גיליתי היום משהו חשוב."

שאלתי בסקרנות מה בדיוק, והוא הסביר:

"כל שבוע אני משתף אתכם כמה שקשה לי בזמן המרוצים. בכל תחרות הלחץ פשוט תופס אותי, ולא נותן לי ליהנות."

"למרות שהאימונים מאוד אינטנסיבים למדתי להינות מהם, אבל הלחץ שמופיע ממש לפני הזינוק הוא כמו משתלט עליי מבפנים וגורם לי להרגיש חלש בכל הגוף."

"אבל היום קרה משהו שונה. באמצע הריצה, משפט אחד פשוט נתקע לי בראש וחזר על עצמו שוב ושוב: 'החלק הכי קשה במרוץ הוא להתחיל אותו.' הרגשתי שזה בדיוק מה שקורה לי."

עניתי לו שאני מסכימה איתו לגמרי, ושיש לי שם לתופעה הזו: "מעברים."

ההתחלה היא הרגע הכי מאתגר. וזה נכון לגבי כל דבר בחיים — ברגע שמתגברים על ההתחלה, הכול כבר נהיה הרבה יותר קל.

למה אנחנו נרתעים ממעברים

בני אדם, באופן טבעי, מחפשים נוחות ושגרה ידועה. לכן קשה לנו לוותר על מציאות מוכרת ונעימה. ולעיתים כשנדרש לצעוד לעבר משהו זר ופחות מוכר, אנחנו נעצרים, מתחמקים, גוררים רגליים, מאבדים מוטיבציה או נכנסים ללחץ.

התוצאה היא שאנחנו נשארים במקום.

נסו לחשוב על כל אותם רגעי מעבר: מחום לקור, מאור לחושך, מסוף שבוע רגוע לעומס של יום ראשון, מהשקיעה במיטה ליקיצה, מארוחות בלי גבולות לתפריט מסודר.

הרגע שבו נמצאים בתוך המעבר עצמו — זה הרגע הכי מאתגר שיש. אבל ברגע שמתרגלים למצב החדש, הדרך נפתחת קדימה.

אז אם יש הרגל שאתם רוצים להפסיק, או משהו חדש שאתם רוצים להצליח בו, תזכירו לעצמכם: החלק הכי קשה הוא ההתחלה. ייקחו לכם בערך שבועיים להסתגל למעבר, ואז זה כבר יהיה הרבה יותר קל.

מאחלת לכם אומץ להתחיל, גם כשהכי לא נעים,
❤️ חנה