איך הייתם מגיבים אם חבר טוב שלכם היה דופק על דלת ביתכם ואומר לכם שמחר אתם חייבים לרוץ מרתון?

בטוח הייתם צוחקים ואומרים לו: "מה קרה לך, השתגעת?"

ואם הוא היה מתעקש, הייתם עונים שזה לא בא בחשבון, שאתם בכלל לא רוצים, וגם אם הייתם רוצים – אתם לא מסוגלים, כי אתם לא מאומנים פיזית, נפשית ומנטלית לריצה כזאת.

כל בני האדם רצים. ההבדל הוא קצב הריצה, המנוחות בין הריצות, והמרחק שהם ירוצו.

לפעמים, ביום אחד, אנחנו נדרשים לצאת לריצה שאנחנו בכלל לא רוצים לצאת אליה, ולא באמת מאומנים אליה – לא פיזית, לא רגשית ולא מנטלית.

זה קורה כשמישהו חולה, כשיש תאונה, אובדן, משבר כלכלי או התמכרות, כשהקרקע זזה לנו מתחת לרגליים.

ואם נעשה את זה ככה – ניפצע, נתעייף, נאבד כוחות, ולפעמים גם לא נסיים את הריצה.

בדיוק כפי שכל מי שרוצה לרוץ מרתון צריך להתאמן כל יום, כך גם אנחנו, בני האדם, צריכים להתאמן בריפוי.

האדם בנוי מגוף פיזי, גוף מנטלי וגוף אנרגטי. כדי לשמור על הבריאות ולגייס כוח חיים חזק, אנחנו צריכים לעבוד ביום־יום עם שלושת הגופים, ולאמן אותם כך שיהיו מוכנים גם כשהחיים "מעלים לנו הילוך".

משברים, כאבים וקושי הם חלק מהחיים. אבל יש הבדל גדול בין להגיע למרוץ עייפים, מותשים ולא מאומנים, לבין לפגוש אותם עם חוסן פנימי.

כדי לשמור על הבריאות, למנוע סבל – ואף לרפא אותו, צריך להתאמן על ריפוי עצמי כל יום. כן, דווקא כשאנחנו בריאים.

תשאלו את עצמכם: מה אוכל לעשות השבוע כדי להגדיל את החוסן הפיזי, החוסן המנטלי והניקיון הפנימי שלי?

מאחלת לכם חוסן ושלווה,
❤️ חנה

המסר השבועי הזה מבוסס על הסיפור "מרתון החיים" מתוך הספר "מזכרות – סיפורים קצרים עם מסרים לחיים".