לפעמים נדמה כשהכול חשוך מסביב, שום דבר טוב לא יכול לצמוח. אבל דווקא שם, בתוך החושך והבוץ, מתחילה תנועה קטנה של חיים.

תסתכלו על פרח הלוטוס

מבחוץ הוא נראה מושלם: עלי כותרת עדינים, צבעים מרהיבים, תחושה של טוהר ושקט. אבל הוא לא נולד במים צלולים ומוארים. הוא מתחיל את הדרך שלו עמוק בבוץ, בתוך מים עכורים, בלי שמש ישירה, במקום שנראה שלא יכול לצמוח בו משהו מרהיב.

בהתחלה הוא רק זרע קטן, שקבור בחושך, עטוף בבוץ. אין שם נוף יפה, אין שמיים, אין צבעים. יש רק עומק, רטיבות וחוסר ודאות.

לאט לאט, מתוך הביצה, נובט ממנו גבעול דקיק. הוא לא רואה לאן הוא הולך, הוא רק מרגיש שהוא צריך לעלות למעלה, לכיוון האור שהוא עדיין לא מכיר. הוא דוחף את עצמו דרך שכבות של בוץ, חול ומים עכורים – וכל זה בלי שום הבטחה שבקצה מחכה לו שמש.

רק כשהוא מתעקש, עוד קצת ועוד קצת, הוא מתחיל לצאת מעל פני המים. ורק שם, כשהוא סוף סוף פוגש אור, אוויר ושמיים – הפרח נפתח.

מי שהיה מסתכל עליו כשהיה עדיין קבור בביצה, היה יכול לחשוב שאין לו סיכוי: אין לו מספיק אור, אין לו "תנאים הולמים", אין לו מה שיש ל"פרחים רגילים". ובכל זאת, דווקא משם צומח אחד הפרחים הכי יפים, מיוחדים ומרשימים שיש.

וללוטוס יש עוד משהו מיוחד:

העלים שלו כמעט לא מתלכלכים. גם כשהוא מוקף מים עכורים ובוץ, טיפות המים והלכלוך פשוט מחליקות ממנו הלאה. הוא גדל בביצה, אבל היא לא נדבקת אליו. הוא נשאר נקי, בהיר, כאילו מזכיר לנו שאפשר לעבור דרך מקום מלוכלך, כואב או קשה – מבלי לאפשר לו ללכלך את הלב והתודעה.

ככה גם אנחנו, בני האדם. וככה גם אנחנו, העם היהודי.

לאורך הדורות עברנו כל כך הרבה טראומות אישיות וקולקטיביות: גירוש ספרד, הפוגרומים במזרח אירופה, השואה, מלחמת יום כיפור, 7 באוקטובר, ועוד אינספור רגעים של כאב, אובדן וחושך.

בכל פעם אפשר היה לחשוב: "מכאן כבר אי אפשר לצמוח. אין סיכוי לפרח." ובכל זאת, שוב ושוב, מתוך הבוץ – צמח משהו. מתוך השבר נולדו חיים חדשים, יצירה, קהילה, רוח, משמעות.

היכולת הזו לצמוח מתוך החושך, ולשמור על הלב שלא יתלכלך – זו לא רק היסטוריה. זו יכולת שחיה גם בתוכנו, כאן ועכשיו.

בתוך כל החושך של המלחמה, חוסר הוודאות, הפחד, המגבלות שמטילים עלינו – יש לנו בחירה.

אנחנו יכולים להישאר עם העיניים על הבוץ, על מה שאין, על הכאב;

ואנחנו יכולים לבחור להיות כמו הלוטוס:

לזכור שגם אם אנחנו נטועים בביצה, יש בתוכנו שורש חזק, חוסן טבעי ותנועה שקטה שעולה למעלה. למצוא בתוכנו נקודת אור קטנה, כוונה טובה אחת, מחשבה טובה אחת, מעשה טוב אחד – ולתת להם לצמוח.

לפעמים זה צעד קטן מאוד:

• לחבק ילד
• להרים טלפון לחבר
• להכין סיר מרק למשפחה אחרת
• לשתף מילה טובה
• לנשום עמוק רגע לפני שאני מגיבה

אבל כל צעד כזה הוא כמו עלה נוסף של לוטוס שנפתח מעל המים.

אני מאחלת לנו שבכל פעם שנרגיש שאנחנו שקועים בבוץ, נזכור את הלוטוס: הוא לא התבייש בביצה. הוא השתמש בה כדי לפרוח.

איזו בחירה אחת אתם יכולים לעשות היום, שתהיה צעד של לוטוס מתוך החושך שלכם?

❤️ חנה