מה הדבר שאתם הכי אוהבים לראות?

אני הכי אוהבת לראות אנשים שמחים.

את המאמן שקופץ באוויר אחרי גול, את האוהדים שצורחים מהתרגשות מכל מהלך קטן, את ההורה שמביט בילד שלו בעיניים נוצצות, כאילו הוא רואה נס.

אבל יש רגע אחד שמרגש אותי יותר מכולם.

זה הרגע שבו סבא וסבתא פוגשים את הנכדים שלהם אחרי הרבה זמן שלא ראו אחד את השני.

יש שם משהו בעיניים, בחיבוק, באופן שבו הגוף שלהם נמס – שאי אפשר להישאר אדישים אליו.

פעמיים בשנה הייתי רואה את זה מקרוב, כשהיינו ו נוחתים בארץ והילדים שלי היו רצים אל ההורים שלי בשדה התעופה.

בכל פעם מחדש אני מרגישה שאני עומדת בתוך רגע קדוש קטן, ומצלמת אותו פנימה. לא בטלפון – אלא בגוף, בלב.

עם השנים הבנתי שאני עושה משהו מאוד מסוים: אני אוספת רגעים של שמחה.

הם נשמרים בי כמו אלבום פנימי, שאליו אני יכולה לחזור כשאני עצובה, עייפה, לחוצה או סתם קצת ירודה.

לפעמים מספיק רגע אחד – תמונה קטנה – כדי להרגיש שהלב מתרחב שוב.

וכאן מגיע החלק המעניין:

שמתי לב שלא כולם אוספים את אותה אנרגיה. יש אנשים שאוספים רגעים של מסכנות, אחרים רגעי כעם, ויש כאלה שאוספים תחושת בדידות.

האוסף הזה – מסכנות, כעס, בדידות, או אהבה ושמחה – מהווים את האנרגיה שמלווה אותנו, משפיעה על הבריאות שלנו, על הקשר עם הילדים והמשפחה, ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם משברים.

זכרו שגם אם גיליתם שאתם אספנים של אנרגיה שלילית, תמיד תוכלו לשנות זאת ולאסוף אנרגיה שתעצים אתכם.

מאחלת לכם עוד רגע קטן של שמחה בכל יום,
❤️ חנה

---

המסר השבועי הזה מבוסס על הסיפור "אספנית של שמחה" מתוך הספר "מזכרות – סיפורים קצרים עם מסרים לחיים".